מכתב שקבלנו מלקוח שביקר בהודו

 אהלן אלארז, סיימתי מסע של שבועים וחצי בצפון הודו. היה מדהים ביותר (מקווה שהתמונות ממחישות לכם את מה שחוויתי). סיפור נוסף ממש מצחיק שקרה לי שם: התארחנו (משפחתי ואני) אצל משפחה הודית לארוחת צהרים. המשפחה שם גרה במרחק 6 שעות נסיעה מהעיר הכי קרובה (עיר בשם לה) שלה זה חור במצע מדבריות הרי ההימליאה. בקיצור גרים במקום שכוח אל. כחלק מהאירוח אצלהם הכנו כל מיני מאכלים מקומיים שלהם כאשר אב המשפחה מבטיח לי שנכין גם טחינה. אז לאחר הכנת כל המנות הגענו לשלב הכנת הטחינה. אני בתמימותי חושב שנוסבב אבני רחיים, נטחן שומשום ונהפוך אותו לטחינת אבל הפלא ופלא אב המשפחה מגיע אלי מחיוך עם חבילת טחינת אל-ארז, לימון ושום ואומר לי במבטא הודי חמוד- גם אצלנו יודעים איפה יש את הטחינה הכי טובה בעולם. ההלם, הצחוק וההתרגשות לא ירדו מהפנים שלי במשך שבוע. כנראה שגם מיליארד הודים לא טועים, טחינה יש רק אחת.
אורי